Vayedaber

Peah

Daf 23b

רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת אֲפִילוּ הִבְקִירוֹ חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן 23b הַמַּעְשְׂרוֹת קַל הֵיקִילוּ חֲכָמִים בְּלִיקּוּטִין.

Traduction

Pour le glanage, l’oubli, etc.'' R. Hiskia, ou R. Jérémie, au nom de R. Yohanan dit: la dîme est due selon l’avis de ceux (R. Juda et R. Simon) qui déclarent que le païen peut acquérir des terrains en Palestine (251)Voir ci-après (Demaï 3, 7) ( 23d) 5, 9 ( 24a). Dans Babli, Gitin 47a, on se fonde sur un verset du (Lv (25, 23), pour démontrer que toute terre de la Palestine est soumise aux prélèvements sacrés., et il serait dispensé de donner des dîmes (auxquelles l’idolâtre n’est pas astreint en cas d’abandon). Mais, au contraire, selon l’opinion (de R. Meir) qui dit que l’idolâtre ne peut pas acquérir de terre en Palestine, il n’y a pas de dispense de dîme, elles restent donc dues, eut-il même abandonné les produits à tout venant (ne pouvant rien acquérir, il ne peut non plus rien abandonner; donc, l’obligation de la dîme subsiste). R. Yossé, au nom de R. Yohanan, raisonne ainsi: l’avis exprimé par la Mishna est conforme à l’opinion de celui qui admet que l’idolâtre ne peut pas acquérir de terre en Palestine, et il n’en résulte pas de dispense des dîmes (aussi sont-elles dues, selon la Mishna); au contraire, selon l’opinion admettant le droit d’acquisition de terrain pour le propriétaire idolâtre, ce qui entraîne la dispense desdites obligations, les sages ont adopté une mesure moins grave au sujet du glanage (et il peut l’acquérir, il est vrai, mais l’obligation de la dîme subsiste).

Pnei Moshe non traduit

כמ''ד יש קנין וכו'. על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו''ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ''ה דדמאי דר''מ סבר אין קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור''י ור''ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו''ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ''ד אין קנין לעכו''ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו''ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן. קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו''ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא''כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן:

ברם כמ''ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין. כלומר דאילו למ''ד יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה וא''כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה''נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע''פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ''ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי':

רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. לָא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרָת אֶלָּא עַל הָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר שְׁאִיל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אַף קַדְמִייָתָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי מַקְשִׁי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר שְׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים.

Traduction

Cependant, objecta R. Eleazar (à R. Yohanan), ne peut-il pas acquérir des biens mobiliers? (Donc, ayant acheté des fruits, ils resteraient soumis aux prélèvements légaux, que l’idolâtre n’est pas tenu de payer)? C’est vrai, fut-il répliqué: ce n’est contre l’avis de R. Yohanan exprimé par R. Yossé (au sujet de la non acquisition des païens), qu’est présentée l’objection de R. Eleazar, mais contre cet autre avis (précité) de R. Hiskia, ou de R. Jérémie au nom de R. Yohanan, que le païen pouvant acquérir des terrains en Palestine, il serait dispensé de donner les dîmes, (auxquelles l’idolâtre n’est pas astreint); contrairement à l’opinion de celui qui dit que l’idolâtre ne peut acquérir de terre en Palestine, il n’y a pas de dispense des dîmes, et même, en cas d’abandon, on doit donner les droits habituels. C’est à ce sujet que R. Eleazar demanda: le païen ne peut-il pas acquérir des biens mobiliers? (Par cette raison, ses fruits devraient être dispensés de la dîme). Selon R. Hanina, au nom de R. Pinhas, l’objection de R. Eleazar peut même être adressée contre le premier avis de R. Yohanan, selon l’explication de R. Yossé, lorsque celui-ci dit au nom de R. Yohanan que l’avis de la Mishna est conforme à celui qui dit qu’il ne peut pas acquérir.

Pnei Moshe non traduit

ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים. בתמיה ודברי ר''א מפורשין הן לקמן בפ''ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר''מ ור''י ור''ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע''ג דר''מ אמר אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע''ג דקנין קרקע אין לו בא''י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו''ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח''כ וכן גרסינן להא בהאי ש''ס בגיטין ס''פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.

לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהאי קושיא דר''א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ''ד כמ''ד אין קנין לעכו''ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו''ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו''ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא''כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.

אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן. דלעיל דמוקי להמתני' כמ''ד יש קנין לעכו''ם אבל להמ''ד אין קנין לעכו''ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא''כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו''ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר''א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ''ד אין קנין לעכו''ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן:

ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'. כלומר דר''פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר''א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ''ד אין קנין לעכו''ם אבל כמ''ד יש קנין לעכו''ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית:

עליה ר''א שאל אין לו קנין נכסים. כלומר דהא א''נ מוקמת לה כמ''ד דאין קנין לעכו''ם ג''כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו''ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס''ל כסתמא דהש''ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו''ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס''ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א''כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא:

Peah

Daf 24a

משנה: 24a אֵי זֶהוּ לֶקֶט הַנּוֹשֵׁר בִשְׁעַת הַקְּצִירָה. הָיָה קוֹצֵר קָצַר מְלֹא יָדָיו תָּלַשׁ מְלֹא קוּמְצוֹ. הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל לָעֲנִייִם. אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל לְבַעַל הַבַּיִת. רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לָעֲנִייִם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. חוֹרְרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְשֶׁל אַחַר הַקּוֹצְרִים הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.

Traduction

Qu’appelle-t-on leket (252)''(Lv 19, 9); Babli, Betsa, 35b.'' (comment définir ce précepte spécial accordant une nouvelle part au pauvre)? ce qu’on laisse tomber de la main, au moment de la moisson. Si un moissonneur, au moment de couper une poignée pleine, ou de l’arracher, est piqué par un chardon, et qu’il laisse tomber ce qu’il tenait à la main, cela reste cependant au propriétaire (253)C'est un déchet involontaire.. Ce qui tombe du milieu de la main ou du creux de la faux, est aux pauvres; mais ce qui tombe derrière la main ou la faux (par un mouvement involontaire) appartient au propriétaire. Ce qui est au bout des doigts (par la main pleine), ou au commencement de la faux, appartient aux pauvres, selon R. Ismaël; selon R. aqiba, c’est au propriétaire.

Pnei Moshe non traduit

מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה:

הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

היה קוצר וקצר מלא ידו. מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה''ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר:

תוך היד ותוך המגל. אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל:

לבעה''ב. דאין זה דרך קצירה:

ראש היד. כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל:

ר' ישמעאל אומר לעניים. דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור''ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה''ב והלכה כר''ע:

מתני' חורי הנמלים. דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן:

שבתוך הקמה. אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה''ב שאין לעניים בקמה כלום:

שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה''ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה:

רמ''א הכל לעניים. ואע''פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא''א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים:

שספק לקט לקט. כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי:

הלכה: תַּנִּי לֶקֶט קְצִירְךָ לֹא כָל הַקּוֹצֵר בְּיָדוֹ. וְדִכְווָתֵיהּ פֶּרֶט כַּרְמְךָ לֹא כָל הַפּוֹרֵט בְּיָדוֹ.

Traduction

On a enseigné: Comme la Bible dit d’abandonner le glanage de la moisson (Lv 19, 9), l’on n’y comprend pas ce qui a été coupé à la main (254)Voir ci-dessus, (3, 3) (non moissonné); de même, l’abandon légal du grappillage de la vigne (ibid.) n’implique pas ce qui a été cueilli à la main.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו. כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת''כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה''ב:

ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו. לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ''ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו':

רַב כַּהֲנָא וְרַב תַּחְלִיפָא. חַד אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל. וְחָרָנָה אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וַאֲפִילוּ לְאַחַר הַמַּגָּל.

Traduction

R. Cahana et R. Tahalifa interprètent différemment la Mishna (au sujet des déchets revenant aux pauvres): selon le premier, on ne leur adjuge que ce qui tombe à la fois du milieu de la main et du milieu de la faux (mais non derrière); d’après l’autre, on y comprend aussi ce qui serait tombé derrière la main, fût-ce derrière la faux (ou mouvement involontaire, car l’une des deux conditions suffit).

Pnei Moshe non traduit

חד אמר תוך היד ותוך המגל. כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל:

וחרנה. ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט:

רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם בִּלְבָנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת בִּירוֹקִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט שֶׁאִי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן לָצֵאת בְּלֹא יְרוֹקִין.

Traduction

Selon R. Juda au nom de Samuel, les grains supérieurs appartiennent aux pauvres s’ils sont blancs (lorsqu’ils sont secs ou blancs, la moisson a lieu; donc, c’est un indice de chute récente); les inférieurs reviennent au propriétaire, à condition d’être verts (s’ils ne l’étaient pas, rien de prouverait qu’ils sont de provenance antérieure). Selon R. Meir, tous ces grains appartiennent aux pauvres, car ce qui est douteux leur revient, et il serait impossible de transporter le blé en grange sans laisser choir des grains, qui, même secs, sont verts (257)Comp. Torath Cohanim, sur la section Kedoschim, au verset traitant du glanage..

Pnei Moshe non traduit

גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'. כדפרישית במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source